1. מותר לבן/בת הזוג להרגיש את כל מה שהוא/היא מרגיש/ה!
הרבה פעמים אנו מתבלבלים וחושבים שאנו יכולים לומר לאנשים איך הם צריכים להרגיש. יש בתוכנו דחף לתקן, לשפץ, להחליף ולשנות רגשות של אחרים. נכון שזה לא נעים לשהות במחיצת אדם עצוב, שעוטה על עצמו ארשת דיכאונית, או אדם כועס שמדבר בלהט ובצעקות, אך אין אנו רשאים לומר: "הרגש שלך לא מתאים פה עכשיו! תסלק אותו / החלף אותו בבקשה!"
אדם מוטרד, כואב, כועס, משהו יושב לו על הלב, ואנו מנסים בטעות לקחת ממנו את זכותו להרגיש את מה שהוא מרגיש, כי לנו זה לא נעים.
נתינת כבוד בסיסי לאדם – זה לכבד את רגשותיו.
2. האחריות על שינוי הרגש חלה על המרגיש/ה
אין לנו שליטה על חויה של מישהו אחר, ואין באחריותנו לגרום לו להרגיש אחרת.
אדם ירגיש אחרת כשהוא יבחר בכך. אם אדם מרגיש עצוב ורוצה להרגיש מרוצה ושמח – זה באחריותו ובניהולו.
עיקרון זה לא שולל שאשתתף בקושי שלו, אציע לו עזרה, ואהיה שם בשבילו – אך לא מתוך לחץ ורצון לשנות את מה שהוא מרגיש.
אעשה זאת מתוך זה שאיכפת לי ממנו מתוך זה שהוא חשוב לי.
3. אינני רשאי/ת לדרוש מבן/בת זוגי להשתנות
כל נסיון לדרוש מבן הזוג לפעול, לומר או לנהוג אחרת, שולל את זכותו להיות מי שהוא.
לכל אדם מעצם היותו יש זכות קיום, וזכות בחירה על מעשיו וחייו. עלינו ללמוד לכבד זאת.
מותר לך להרגיש קושי בעקבות התנהגותו של בן/בת זוגך למרות שאין לך אפשרות לכפות עליו/עליה להשתנות.
שנן/י – "מותר לי לחוות רגשות שליליים וחוסר שביעות רצון מפעולותיו, מעשיו והתנהלותו של בן/בת זוגי".
4. אני רשאי/ת לשתף את בן/ זוגי ברגשותיי ובקושי שיש לי מולו
כאשר משהו מפריע לך בהתנהלות של בן זוגך, תוכלי לומר לו מה קשה לך. תוכלי ללמוד להביע עצמך להביא את עצמך לקשר ממקום של שיתוף ותקשורת מכבדת. (הזהרי לא לומר זאת מעמדה מאשימה, שיפוטית ו/או ביקורתית).
יש באפשרותי לשתף בעולמי הפנימי, מתוך דיבור על עצמי בלבד, ולמסור מידע לבן/בת זוגי על קושי שיש לי בעקבות מעשה או התנהלות שלו/ה.
זהירות – יש להתרחק מתלונות או האשמות.
