איכות הקשר הזוגי.
כל קושי שמתעורר במשפחה מהווה אתגר לזוגיות של ההורים במישרין או בעקיפין. התמודדות טובה של ילדים נשענת על הורות בריאה, והדרך להורות בריאה מבוססת על קשר זוגי איתן בין ההורים. למעשה, אחד הגורמים המכריעים ביותר על בריאות נפש של הילדים זה איכות הקשר של ההורים שלהם.
כל דבר שמערער זוגיות ומביא לחוסר כבוד ולמריבות, פוגע בילד הרבה יותר מכל הטעויות והחסרונות של ההורים שלו.
זוגיות טובה נבחנת בזמנים מאתגרים. אם בזמן משבר נוצרים קשיים בשלום הבית, סימן שהיה משהו פגוע מלכתחילה בזוגיות, שכעת רק צף ועולה על פני השטח. ילדים הם הרבה פעמים האמצעי לגלות את הבקיעים ברבדים העמוקים יותר של הזוגיות. אין אף ילד או מציאות חיים (קשה שלא תהיה) שפוגעים ישירות בשלום הבית.
'ייעוץ זוגי' כן או לא?
לעיתים יש לשקול ברצינות טיפול זוגי שיעזור לבני הזוג להתנהל מתוך הורות בריאה. האתגרים וההתמודדויות מול הילדים מתחדשים כל העת, ומציפים את הנקודות החלשות בזוגיות. לדוגמא – מאבקי כוח. העיסוק בשאלה מי אשם? ומי צודק? בני זוג נתפסים לשאלה מי מביניהם גרם לבעיה, ומי צדק יותר בגישה שלו, ובפרט בזמני כישלון או נפילות. יש זוגות הנוטים להאשים איש את רעהו, כל אחד סבור שבן הזוג וגישתו הם שגרמו לתוצאות הגרועות. (יש שירחיקו לכת ויאשימו את המשפחה של בן הזוג – "זה עובר אצלכם בתורשה"…)
התנצחויות בקשר
גם הצורך בהתנצחויות, יבליט את חילוקי הדעות בעניין הגישה הנכונה כלפי הילד, ועלול לגרור האשמות ופגיעות הדדיות. באופן טבעי, כל הורה מתמקד בהדגשים אחרים, ומתחבר לתפיסות אחרות. למשל יש שיחושו בצורך להגן על הילד, לפתור את בעיותיו ולהילחם את מלחמותיו מול העולם, ויש שיאמינו שרצוי לעמת את הילד מול בעיותיו, שיתאמץ לפתור אותן בעצמו כדי שילמד להתמודד, יתחשל ויתחזק. אין כל בעיה בחילוקי דעות בין ההורים. הם יכולים לחשוב אחרת זו מזה, העניין הוא הכבוד ההדדי לשוני! האיפוק והקבלה את בן הזוג שחושב אחרת ממני. רוגע בבית והתנהגות של כבוד בין ההורים יספקו לילד עטיפה רגשית בריאה שתתמוך בו ותספק לו עוצמה פנימית.
להעיר לבן הזוג
לעיתים יש דחף 'לחנך' את בן הזוג ולהעיר לו כאשר לא נראה לי שפעל נכון כלפי הילד. בשל התסכול הגדול נגררים הורים להעיר זה לזו בפני הילד, ומשמיעים טענות והכפשות שגורמות לתחושות של זלזול ופגיעה, וכמובן מעוררות התנגדות והתגוננות מצד ההורה המותקף.
כדאי להתאמץ ולהתאפק לא להעיר לבן הזוג מיד, מול הילד, כיוון שהדבר מוליד איבה בין בני הזוג וכמובן אינו טוב עבור הילד. ויכוחים וכעסים משפיעים על הילד לרעה מבחינה רגשית, כי הוא חש שבגללו נוצר קרע בין ההורים שלו, וחויה קשה זו עלולה להותיר בו צלקות.
ילד יקר – ההורה שלך מסכן אותך!
יש זוגות שאחד מבני הזוג נלחם על הצורך שלו בתחושת עליונות, ונשאב לכעס, לתסכול ולשיפוטיות על התפקוד של ההורה השני. במצב כזה נוצרת אצלו (או אצלה) תפיסה כזו שאני ההורה שמבין איך צריך לנהוג בילד, ואני הוא החכם, והצודק והיודע ואילו ההורה השני לא מבין, לא יודע ולא מסוגל לשמש כהורה טוב. ההסתכלות השלילית על בן/בת הזוג יוצרת צורך להגן על הילד מפני הנזקים שאותו הורה עלול לגרום לו, וכאן נוצר נזק רציני לילד, מכיוון שהוא מתחיל לקבל שדרים ומסרים שההורה שלו (בין אם מדובר באבא או באמא), מסוכן לו, עלול לפגוע בחינוך שלו, עלול לפגוע ברגשות שלו, ואף לפגוע בעתיד שלו. ההורה המתקיף מתגייס ל"הצלת" ילדו – אם זו התפיסה של האם היא תשדר מסר "אני חייבת להציל את הילד ולהגן עליו מפני אביו!" ואם זו התפיסה של האב, הוא ישדר מסר של: "אני חייב להציל את הילד מפני אימו!".
האשמות בקשר הזוגי
לא אחת אני נפגשת בקליניקה עם הורה שאומר במפורש "אשתי תוציא את הילדים עם פגיעות רגשיות, היא לא יודעת לחנך וצריך להרחיק אותה מהם!" או אשה שמגוננת על אחד הילדים מפני אביו (בעלה) – ונכנסת לפאניקה ולבהלה בכל פעם שבנה נפגש עם מציאות כזו שאביו מגיב כלפיו בצורה מסוימת שמבחינתה הורסת את הילד.
חשוב להפנים שהמסרים הללו מסוכנים ממש לבריאות ולהתפתחות הנפשית של הילד. הוא מתחיל לחוות את ההורה כאויב לו, כמסוכן לו, ובמקום להוות מקור לכח, שאפשר לסמוך ו'להאמין בו', שרוצה בטובתו, אוהב ודואג לו, הופך ההורה למישהו שצריך להישמר מפניו. בנוסף הילד חש חלש, קטן, מסכן, ולא מסוגל, שהרי הוא צריך שמירה והגנה.
אז מה עושים?
נחזק קשר זוגי
נקודת המוצא העיקרית והמרכזית היא חיזוק הקשר הזוגי תוך כדי הפנמה של עמדה פנימית של שותפות: "זה ילד של שנינו, אני לא יותר אבא שלו מאשר את אמא שלו" (ולהיפך). אנו שותפים באופן מלא ושווה באחריות, בחכמה ובמסוגלות לחנך את הילד הזה, אנו מתייעצים, מביעים דעה, ועובדים יחד! מתוך נתינת כבוד האחד לשניה.
נתאם ציפיות
נערוך תיאום ציפיות, ונסכם מראש מה הצפיה של כל אחד מרעהו בזמנים ובמצבים השונים מול הילד.
נקים חזית אחידה
הקמת חזית אחידה בין ההורים, כך שיסכמו ביניהם ויחליטו על גבולות אחידים עבור הילד. אם אחד מבני הזוג יציב גבול בענין מסוים, והאחר לא יקפיד על כך, אך יעמיד גבולות בעניינים אחרים, הילד לא יקבל תמונה ברורה של גבולות. גבול שמוצב רק מצדו של הורה אחד הוא גבול שיש בו סדקים – הילד יכול לפנות אל ההורה השני ולזכות בהיתר.
כדאי שיחשבו ההורים בצוותא גם איך לנהוג כאשר הילד חוצה גבולות. איך לא להתפרץ ואיך כן להגיב.
נגיע לפשרה
כאשר יש חילוקי דעות בין הגישות של שני ההורים, יומלץ בדר"כ להגיע לפשרה, לדרך האמצע. ושוב נזכיר – גם אם בן הזוג פעל בדרך לא נכונה בעליל, והילד קיבל ממנו מסר לא בריא, עדין תמיד יהיה גרוע יותר עבורו לראות נתק בין ההורים.
ולסיום –
חשוב לזכור שבכל גיל (ובפרט בגיל ההתבגרות) – יש אתגרים, וטובת הילד דורשת הורים תומכים, חזקים ומאוחדים בדעתם. כדאי להקדים ולהיעזר מיד כאשר מתגלה צורך בייעוץ מקצועי, ולאמץ עמדה של שותפות מלאה בין בני הזוג כשמטרות משותפות ואחדות לנגד עיניהם.
