הצורך בגבולות
'גבולות' הם צורך קיומי מהותי לכל אדם, קל וחומר לילדים. כשם שחום ואהבה הם צרכים משמעותיים מאוד עבור התפתחות תקינה של ילד כך גם משמעת וגבולות הם צרכים חיוניים, שבלעדיהם לא יוכל הילד להתפתח באופן בריא ויציב. אם נתבונן סביבנו נראה גבולות שונים: שולי הכביש, שולי המדרכה, גדרות, מעקות, סורגים, מעברי חציה, פסי האטה, רמזורים ותמרורים, דלתות, חלונות ושערים – כל אלו הם גבולות שמטרתם להורות לנו את הדרך הנכונה ולא לאפשר לנו להגיע להיכן שאסור לנו להגיע.
כאשר ילד נולד לעולם, הוא תלותי וחסר ישע. העובדה שהוא זקוק למישהו שיטפל בו, שיהיה ממונה עליו ויחליט בשבילו, מכשירה אותו לקבל סמכות, שהרי כאשר תלויים במישהו אחר, תלויים גם ברצונו.
חשבו לרגע על פעוט בן שנה שאוהב לזחול אל מתחת לשולחן ולגרור לשם את חלקי המשחק שלו. מדוע הוא מעדיף לשחק דווקא שם, מתחת לשולחן? (ולא באמצע החדר?). בעשותו כך הוא מבטא בעצם את הצורך הבסיסי שלו להימצא בתוך מסגרת שבה אפשר לחוש את הגבולות שסביב ולהרגיש בטוח ולא אבוד בחלל הגדול. הילד זקוק לגבולות לשם ביטחונו הפיזי והרגשי ואת המפגש הראשוני עם גבולות יוצרים ההורים.
מה הסמכות ההורית מעניקה לילד?
סמכות הורית היא היכולת לקבוע כללים וערכים עבור הילד ולמנוע ממנו לעשות מעשים העשויים לפגוע בו או בזולתו. קביעת כללים היא למעשה הדרך להציב גבולות. בשנים עברו היתה תקופה בה דגלו בהורות מתירנית כשיטת חינוך אידיאלית ונמצא שילדים שגדלו בגישה כזו היו בסיכון גבוה יותר להפרעות התנהגות, לאלימות ואף לעבריינות. בנוסף נמצא שהילדים הללו סבלו מהערכה עצמית נמוכה. למעשה, ילדים שגדלים ללא גבולות וללא דרישות, הם ילדים שגדלים לבוגרים חסרי ביטחון עצמי, ועם יכולת מועטה לשאת תסכולים.
בתוך המילה 'גבול' טמונה המילה 'גב' והקשר ברור: בלא גבול, משתלטים דחפים פנימיים על האדם והוא מרגיש עצמו אבוד. כאשר הגבולות קיימים וברורים, הוא חש בטוח. הוא יודע מה מצופה ממנו, ומה מצפה לו אם לא יעמוד בדרישות.
מה עושים במצבים של חוסר משמעת?
"כמה פעמים אני צריכה להגיד אותו הדבר?" אומרת-שואלת אמא מתוסכלת לאחר בקשות חוזרות ונשנות שלא נענו. היא הפסיקה לספור את הפעמים בהן ביקשה והכריזה "הילדים שלי לא ממושמעים!"
לצורת הבקשה ולאוירה הכללית יש השפעה רבה על המשמעת. בקשה הנאמרת בנחת תישמע, אך אם פוקדים, צועקים, או גוערים – יש סיכוי רב שהתגובה תהיה חוסר משמעת שתגרור צעקות, פקודות וגערות נוספות.
חובה עלינו להבין שאם ביקשנו בתוקפנות ולא נענינו – הפתרון אינו תוקפנות יתירה. טעות לחשוב שאם כשצעקתי הם לא שמעו, איך הם ישמעו כשאדבר בנחת? שהרי אין מדובר בכבדות שמיעה, אלא ברצון לשמוע ולציית. ממילא לא הגברת הקול היא שתועיל אלא שינוי "המנגינה". כאשר מפנים אלינו בקשה תוקפנית, אנו חשים חוסר אמון. מדוע אתה צועק עלי? כנראה משום שאתה מאמין שאינני רוצה למלא אחר בקשתך. ואם כן – אכן אינני רוצה להיענות לך. לעומת זאת, כאשר מבקשים בצורה יפה, עניינית, מתוך עמדה סמכותית, בעצם משדרים אמון.
אני מאמין בך
"אני מבקש ממך כי אני מאמין שאתה מסוגל לעשות ויודע שאתה רוצה לעשות". ילדים רוצים לשתף פעולה עם בקשות הוריהם. מטבע ברייתם הם רוצים להישמע לסמכות ההורית. זה ברור להם שהם אמורים להישמע למה שאנו מבקשים-דורשים מהם. אך האם זה ברור גם לנו כהורים? האם זה ברור לנו שעצם זה שאני ההורה, אזי כשאני מבקש זו סיבה שהילד יעשה?
לא מדובר בכוחנות או בהשתלטות חלילה, מדובר בעמדה נחושה וברורה, שכשאני עומד מול ילד אני מצפה שיעשה מה שאני אומר לו. (שימו לב זה תלוי בגיל הילד – בהיותו רך בשנים ועד לגיל הבגרות חשוב שילד ישמע דרישות ובקשות וימלא אחריהן. בגיל הבגרות פחות נדרוש ויותר נבקש מתוך עמדת כבוד להיות הילד 'בוחר').
אנו צריכים להבין שעמדה סמכותית מול הילד היא הענקת מתנה אדירה עבורו ועבור צמיחתו האישית, וכדי שילד ילמד לציית לסמכות, על ההורים להיות בעמדה המתאימה לכך.
אז מיהו הורה סמכותי?
מחקרים רבים הוכיחו שילד שגדל ללא תמיכה הורית חמה, יציבה, מגינה ותומכת – עלול לסבול כל ימיו מפחדים ומחרדות. גם ילדים שחיים בתנאים הסבירים ביותר זקוקים להגנת הוריהם שכן הפחד הוא מרכיב מאוד מרכזי בעולמו של כל ילד. חשוב שילד יתפוס ויעריך את הוריו כחזקים וכיציבים, כי רק כך הוא חש מוגן ובטוח, ורק כך הוא מעז להתקדם ולתת אמון בעולם מסביבו. מאידך גיסא: ככל שהילד תופס ומעריך את הוריו כחלושי אופי ורכרוכיים – כך הוא נתון למצוקה של פחדים וחרדות, וכך הוא חושש להתקדם ולהתפתח. ילד מעריך את הוריו אך ורק על פי גורם אחד – על פי התנהלותם מולו והתנהגותם ביחס אליו.
אם הילד מרגיש שההורים העומדים מולו הם הורים יציבים ותקיפים – הוא ירגיש בטוח ומוגן: אם עומדים מולו הורים המשדרים חולשה, רפיון ורכרוכיות – אזי הילד מועד לסבול מתחושת חוסר יציבות.
החידוש שבהבנה זו הוא שכאשר ההורים עומדים מול הילד בתקיפות החלטית (שימו לב, לא בתוקפנות), ונראים כמתנגדים לו – הם מעניקים לו את הדבר החשוב ביותר שהוא זקוק לו: דמות של הורים חזקים ויציבים.
היסטרית ילדים
ישנה תופעה כזו שילדים נתקפים בהסטריה (- התפרצות רגשית עזה ולא צפויה) – כשההורים מסרבים למלא את בקשתם. התיאוריה המקובלת מפרשת תופעה זו בכך שהילדים הללו נקלעים לתסכול חריף ובלתי פתור. במודע הם מבקשים שבקשתם תתמלא, ואילו בתת מודע הם מבקשים את ההיפך הגמור. כי בתת מודע הם משתוקקים לשמוע סירוב תקיף והחלטי – סרוב שיעמיד מולם ועבורם דמות של הורה בעל סמכות ועוצמה.
נקודת המוקד של הדברים היא אם כן, שצורך חיוני הוא לילד לדעת ולחוש שיש לו הורים:
א – אשר הן שלהם – הן, ולאו שלהם – לאו, גם כשבמודע הדבר אינו נוח לו.
ב – אשר יכולים לעמוד על דעתם בתקיפות החלטית ורגועה גם מול לחצים של הילד עצמו.
ג – אשר הם עקביים שומרים על עמדותיהם ואינם נסוגים אף נוכח התפרצויות-זעם של הילד.
למעשה, הילד זקוק להורים שיש להם משמעת עצמית ויציבות פנימית, ושיכירו בתפקידם כהורים: "אנו הורים ואתם ילדים, וילדים צריכים הכוונה מבוגר אחראי שגם אוהב, וגם רוצה תמיד בטובתכם".
עידוד תחושת היכולת של הילד
במציאות בה אנו חיים, יש המון דרישות שנדרשות מאתנו כבני אדם. יש נורמות של התנהגות, ויש כללים וחוקים, ואדם עומד כל הזמן מול דרישות שאמור לעמוד בהן. כדי לעמוד בהן, הוא צריך להרגיש שהוא מסוגל ויכול לעמוד בהן. ברגע שילד לומד לציית להוריו, הוא בעצם לומד לווסת את ההתנהגויות שלו, ומפתח את תחושת היכולת שלו לעמוד בדרישות של החברה, של העולם, ובכלל להציב לעצמו מטרות ולעמוד בהן.
כבני אדם יש לנו דחפים ורצונות, שלעיתים אנו צריכים לאפק, להשקיט, ולנהל את עצמינו מתוך מקום שקול שלא נכנע ליצריו ולדחפיו. סמכות כהגדרה עלולה להצטייר לעיתים כמשהו מאיים, זועף ואולי גם מעניש, אך לא מדובר כלל במשהו כוחני מאיים.
הבת שלי שוב רוצה לישון מחוץ לבית
אֵם לבת מתבגרת שרוצה בפעם השלישית השבוע לישון אצל חברה:
אמא: "אני אמא שלך, אני מכבדת את הרצונות שלך, אני שומעת את מה שאת רוצה, יש מקומות שבהם אני אומרת 'לא', ובמקרה הזה אני לא מסכימה שתלכי לישון שוב אצל אסתי".
הנטיה שלי כהורה היא להסכים, להגיד "כן", היכן שאני יכול לומר "כן". אני לא מחפש סתם להגיד "לא". אם אני הורה שהאינטרס הראשוני זה לומר "לא", ועכשיו בוא נשמע מה יש לך להגיד, אזי הילד באמת יחווה אותי ככזה, לא יציב, אבל אם אני הורה שרוצה שיהיה לך כיף וטוב, וגם רוצה שיהיה לך בטוח ונכון, הילד יחווה זאת כמשהו ענייני שלטובתו.
כשהילדה תקבל את הסרוב של אמה כמשהו ענייני, זה יבנה בתוכה תחושת יכולת ומסוגלות לעמוד בתסכולים עתידיים שתפגוש בחייה.
כשילד לא רוצה ללכת לישון
כמו שכבר הזכרנו, בניית תחושת היכולת של הילד לעמוד בדרישות מתחילה מגיל צעיר מאוד.
כשילד לא רוצה ללכת לישון, הורות כוחנית פסולה תגיב כך: "אם לא תלך לישון, לא אתן לך מחר לשחק במחשב!" או אף תקח אותו באלימות וכוחנות למיטה. הורות סמכותית זה הורה שיבוא ויגיד "חמודי, אני רואה שאתה רוצה להמשיך לשחק, מחר תמשיך לשחק, עכשיו אתה הולך למיטה". ההורה עומד מתוך עמדה בטוחה ורגועה גם כשהילד מתנגד: "לא רוצה!", הוא לא נכנע לוויכוחים, ולא מרים קולו. הוא חוזר על ההוראה מבלי להבהל מהסרוב של הילד, ומאמין שאם אני אומר זו סיבה שהילד ימלא אחר ההוראה. אם הילד ממשיך להתעקש – אקח אותו בעדינות ואוביל אותו אל המיטה שלו. כשבגילאים צעירים ילמד הילד להיענות לדרישות, בגילאי הבגרות יהיו הרבה פחות התמודדויות בנושא של סמכות, והילד יחווה עצמו מסוגל ויכול, ויהיה לו דימוי עצמי כללי חיובי שהרי הוא בעל יכולת להסכים לדרישה, ויש לו קשר חיובי עם סמכות.
