לכל אדם יש צורך לחוש "בעל כח", "בעל אמירה", "בעל משקל", ואצל כל אחד יש תפיסה פנימית משלו על מה יעניק לו את אותה חויה של כח.
פעמים רבות בין בני זוג ישנו מאבק על עצם הכח עצמו. לא באמת מעניין אותם התוכן של הדבר אלא זה שאהיה אני בעל הכח.
חויה של שליטה לדוגמא, מעניקה כח – "אני כאן בעל הבית". כאשר זו שליטה על עצמי ממקום של ניהול עצמי זה נכון ומבורך, אך כשמדובר בנסיון שליטה על אדם אחר (לרבות בן הזוג) – כאן כבר מדובר בהשתלטות שהיא אינה חויה ראויה ואינה רצויה.
כאשר בין בני זוג יש מאבק על השליטה אנו יכולים למצוא השתלטות בתחומים שונים ומגוונים.
כסף = משאב של כוח בזוגיות
כסף זו הזדמנות לשליטה. אם אני שולט על הכסף, אז אני פה בעל הכח. כאשר כסף משמש ככלי למאבק על השליטה נראה את אחד מבני הזוג עוצר, מונע כסף בכל מיני צורות.
אנחנו יכולים לראות בית בו אשה מתארת מצב שהיא צריכה להתחנן לבעלה כדי לקבל כסף. היא מתכוננת כמה ימים מראש איך תאמר, ומה תאמר ואיך תסביר לו שהיא צריכה כסף, וזה עולה לה בדמעות, בשכנועים ובתחנונים, וגם אז לא תמיד הוא מסכים לשחרר לה. אנו יכולים לראות בבית אחר אישה שמאיימת על בעלה "אם לא תיתן לי כסף אז אתה תשלם על זה! אתה זה שתסבול מזה, אל תהיה מופתע כשתצטרך חולצה מגוהצת!" האיומים הופכים לעונשים, היא לא מדברת איתו. והבית יוצא מתפקודו הרגיל.
למעשה בשני הבתים הללו הגבר אומר "הכח אצלי!" והאישה מחזירה בכוחנות ואומרת "לא, הכח אצלי!". התחנונים והאיומים מפעילים על הגבר לחץ רגשי, נפשי ומוסרי ומה נותר לו לעשות כדי להתעקש על הכח שלו? הוא מונע ממנה את הכסף עוד יותר, הוא מפגין שליטה ומפעיל יותר כח מול הכח שהיא מפעילה כנגדו. לעיתים הוא כן מתרצה והיא מקבלת את מבוקשה. מי פה המנצח? בשני המקרים אף אחד לא באמת מנצח. יכול להיות שברגע זה הכח יהיה אצל מישהו מבני הזוג, אבל בסך הכל שניהם מפסידים את הקשר.
אני שווה יותר ממך!
מאבק כח נוסף הוא מי למעלה ומי למטה?
יש אנשים שהחויה שלהם של כח היא כשהם "למעלה", שהם "יותר מ…" הם שוקלים ומודדים על משקל מאזנים את עצמם לעומת זולתם. בזוגיות יש לעליונות היבטים רבים: "אני מוצלחת ואתה לא!", "לי יש קריירה משגשגת ולך לא", "להוריי יש ייחוס ואת מגיעה מבית של…" "אני יותר מקפידה ורוחנית ממך", "אתה לא מוסרי ואני כן מוסרית", "את לא מסתפקת במועט וכל היום מבזבזת כספים, אני מחושב ומסתפק במועט", ועוד דוגמאות רבות שהמכנה המשותף שלהן זה המעבר לפסי צדק. ייתכן שלא נשמעות אמירות מעין אלו בפירוש, אך בין בני הזוג הדינאמיקה הזו פועלת מתחת לפני השטח, והשיח ביניהם עוסק רבות בלהוציא צד אחד "צודק" ו"מוסרי", "טוב" ו"נכון", וצד אחד לא. עמדה מתנשאת של בן זוג רותמת את בן הזוג השני לצאת למאבק כח. בני זוג עלולים למצוא עצמם עסוקים בלהכשיל האחד את השני, ולתקוע סיכה בבלון העליונות כשהמטרה להפוך את בן הזוג ל"לא בסדר".
לאחר שצד אחד הצליח "לנצח" בויכוח או לצאת ה"צודק", בצד השני מתעורר יצר של נקמה. הוא מחזיר מילים פוגעות או משפילות, ואולי אף יבצע פעולות שונות כגון קניה בעלות גבוהה ויבזבז הרבה כסף כדי "להחזיר" לבן הזוג.
מי כאן המחליט?
תחום נוסף של מאבק כח הוא על זכות הבחירה. לכל אדם יש זכות לבחור את התנהלותו ואת מעשיו. לעיתים בתוך מערכת זוגית יש צד שבתפיסה שלו הוא זה שצריך להחליט על הצד השני מה ואיך הוא צריך להיות, איך להיראות, לאן ללכת ומה לעשות. אישה יכולה להאמין בתוך תוכה שבן זוגה אמור להיות כל מה שהיא רוצה שהוא יהיה. היא לא אומרת במילים מפורשות "אתה אמור להיות הבעל שאני התכוונתי שתהיה…" "אני זו שאמורה לבחור את החיים שלך". אך במרחב הזוגי ביניהם היא יכולה לכעוס ולהתרגז עליו "אני לא מסכימה לו שילך לשם!" או גבר שאומר "לא ביקשתי רשות מאשתי"… כאשר בני זוג נישאים – הם לא מאבדים את חרותם ולא את זכות בחירתם. כשאחד מבני הזוג מנסה לבחור עבור השני – לא נותר לשני אלא לצאת במאבק כח לבחור את חייו.
אישה עלולה לעשות "דווקא" לבעלה – "אל תקבע לי עם מי לדבר!" או גבר יצעק "את לא תגידי לי מה לעשות!" ברגע שצד אחד כופה דעתו על הצד השני, הצד השני נכנס לעמדת "דווקא".
מה מנהל את הצורך במאבקי כח?
בני אדם מופעלים לרוב מתוך המערכת הרגשית שלהם. כל אדם חווה רגשות רבים במהלך היום, והרגשות הללו יחד עם תפיסות מחשבתיות מסוימות – מניעים אותו להתנהל בדפוסים מסוימים, והם חוזרים על עצמם במערכת הזוגית ומנהלים את הדינאמיקה שלה.
יש קולות בסיסיים בנפש שמשותפים לרוב בני האדם. מה גורם לאישה להתחנן לבעלה כדי שתקבל את צרכיה? תחנונים הם עדות לזה שאני מאמין שאני לא ראוי לקבל את צרכיי. מתחנן מי שלא מגיע לו. מי שברור לו שלא מגיע לו והוא לא מצפה שיתנו לו, הוא נאלץ להתחנן. כך גם כשמנסים לשכנע את הצד השני זה מעיד על כך שאני לא ראוי לדבר. יתכן שאפעל מתוך תוקפנות ואיומים – וגם אז זה יעיד שכדי לקבל את מבוקשי אני לא יכול לבקש אלא עלי להילחם על זה.
יש תפיסות נפשיות שונות שמעידות על חוויות פנימיות שהאדם חווה ומשם יוצא למאבק כח, לדוגמא: "אני לא שווה", "אני לא ראוי", "לא מגיע לי לקבל את הטוב", "אין לי מקום בעולם", "אני לא בעל בחירה, מישהו אחר צריך לנהל ולהחליט עבורי". קולות מעין אלו הם טריגרים למאבקי כח ואת הקולות הללו אני מביא למערכת הזוגית מהיום הראשון בו נפגשנו ונישאנו.
העבודה האמיתית היא מול עצמי
בעצם מאבק עם בן זוגי הוא מאבק בתוך עצמי ובן הזוג רק משקף לי ומזכיר לי שיש לי עבודה פנימית שאני צריך לעשות עם עצמי. מאבק כח עם בן הזוג הוא טעות בכתובת, וכשבכל זאת אני מתפתה לכך – אני נשאר מפסיד מכל הבחינות. הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הזוגית שהרי בן הזוג אמור להיות שותף אוהב ולא אויב שצריך להילחם בו. זוגיות היא מחויבות הדדית להעניק ולתת מתוך מטרה משותפת של בניה ואחדות.
כדאי לזכור – כשבן הזוג שולח לי מסר שמזמין אותי למאבק מולו החכמה היא לא לשתף פעולה עם המסר הזה. בשביל מאבק צריך שני צדדים, ואם צד אחד לא יחזיר מאבק – פשוט לא יהיה מאבק.
במקום להתנצח בואו נתפכח – במי אנו נאבקים? באדם שאמור להיות יקר לנו, קרוב לנו ואהוב?! הרי לפתי יחשב אדם שנלחם ופוגע ביקר לו מכל – בבן זוגו, בזה הוא בעצם פוגע בעצמו.
מאבקי כח בזוגיות הם תמרור עצור! "טעות בכתובת, חשב מסלול מחדש", אתה כאן בזוגיות כדי לצמוח, לבנות ולהתאחד, יש לך מחויבות לקשר ולחיבור, זה מתחיל בחיבור עם עצמך וממשיך לאחדות וריעות עם בן זוגך.
