זהירות! ביקורת!!!
ילד שלא כמבוגר – זקוק עדיין להדרכה ולהכוונה.
עלינו כהורים מוטלת החובה לסייע לילדינו ברכישת מיומנויות ובפיתוח דרכי התנהגויות.
כאשר אנו נתקלים בהתנהגות לא תקינה של ילד, הנטיה הראשונית שלנו כהורים היא לבקר את התנהגותו. נראה לנו שאם נשתוק לנוכח התנהגותו ה"חריגה", נרגיש כאילו אנו מזניחים אותו.
כהורים יש לנו הרגל לומר לילד מה לא "בסדר" בו ו/או במעשיו מתוך תפיסה כזו שאם אומרים לו מה לא "בסדר", מעירים ומוכיחים אותו על התנהגותו ומעשיו הלא ראויים, ממילא הוא יבין כיצד הוא צריך להתנהג כדי להיות כן "בסדר".
חשבו לרגע. גם אם הילד יודע מהי ההתנהגות הנכונה, האם הוא יודע איך הוא עצמו יוכל לרכוש אותה?
האם ביקורת היא כלי יעיל לשינוי?
ביקורת היא תגובה נפוצה ביותר שאנו משתמשים בה (בטעות) כדי לגרום לנו או לזולת לשנות מעשים ו/או התנהגויות לא רצויים. דע עקא טיבה של ביקורת שהיא מצערת ופוגעת, מאמללת ומייאשת. ביקורת על ילד הופכת אותו מאוהב לאויב, ופוגעת בקשר הקרוב שאנו כהורים רוצים לרקום עמו.
אדם שמבקר את ילדו בעצם שקוע בעצמו, בתסכולו ובזעמו, ולא באמת מתחשב בצער ובנזק שנגרם בעקבות זה לילד.
ההרגל לבקר הוא כה מושרש עד שאנשים רבים סבורים שביקורת מתמדת היא עיקר החינוך, ונהפוך הוא!
ביקורת פוגעת בחינוך ובדימוי העצמי של הילד.
היא מוכיחה לילד שוב ושוב שהוא נכשל ולא מסוגל!
ביקורת ודימוי עצמי
דימוי עצמי הוא מעין תמונה פנימית (התרשמות כללית), שכוללת את כל המידע של האדם אודות עצמו.
הדימוי העצמי הוא הגורם המרכזי ביותר בעיצוב התנהגותו היומיומית של האדם, וכלשון הרמב"ם: "כשיחשוב עצמו חָסֵר וּפחוּת – לא יגדל בעיניו חיסרון שיעשהו". כלומר, אם יש לאדם דימוי עצמי שלילי, אם חושב על עצמו חסר ופחוּת, אין הוא ירתע משום מעשה שלילי!
כשאדם רואה עצמו באור חיובי – הוא מרגיש מחויבות וצורך פנימי לפעול בהתאם. (לפי דמויו העצמי כך מרגיש "פעולה זו איננה מתאימה לי", והוא נמנע מלעשותה, או להיפך).
כשילד תופס עצמו כשקרן לדוגמה, (כי כך שמע אודות עצמו תודות למחנכיו…), כשיעמוד מול הפיתוי לשקר – לא יאמין שיש בכוחו להתגבר, שהרי הוא כבר יודע שהוא שקרן.
ארס הביקורת על האישיות חודר לנפשו הרכה של הילד!
ציפיות שליליות
גם ציפיות שליליות ועמדת חשדנות הן ביקורות סמויות על האישיות של הילד, וכאמור ביקורת (הגם שהיא סמויה), מעצבת אצל הילד דימוי שלילי חמור.
ככל שילד מודע יותר לכשלונותיו, כך מתחזקת יותר תחושתו שהוא לא יוצלח. עצם זה שהוא שומע הערות, גערות, שמים עליו תויות, ואף אם זה ביקורת לכאורה "עדינה", שמתמקדת בדברים שהוא צריך לשנות ולהשתנות בהם, המיקוד הוא על הדמות ה"משופרת" שהוא צריך להיות, ואין נתינת מקום וכבוד למי שהוא באמת. כשילד גדל, ומשתחרר מביקורתם של הוריו, הוא עשוי להמשיך את 'מפעלם' בעצמו, כיון שהתרגל כבר להתמקד בשלילה ולא בחיוב.
ידעתי שאתאכזב מבני!
אב לבן ש"איכזב": "ליבי ניבא וידע מה שניבא"…, האב מייחס לנבואות ליבו משמעות רצינית כאילו יש לו יכולות מיוחדות וחושים על טבעיים.
הגר"י קלופט זצ"ל התייחס לכך באירוניה מרה: "רוח הקודש אינה שורה אלא מתוך שמחה, ואילו הנבואות הללו תמיד נובעות מחרדה וממרה שחורה!"
אין מדובר בנבואה המגשימה עצמה, אלא בעיצוב מתמיד ובניה מתמדת של דימוי שלילי לילד. ההסתכלות השלילית על הילד היא זו שמחדירה בו את ההסתכלות השלילית על עצמו!
הורים יקרים, זיכרו:
לא ניתן לצפות מראש התנהגותו של בעל בחירה! ואי אפשר לדעת מלכתחילה איך יראה הילד המסוים הזה בעתיד, בשנה הקרובה, וכו'
אז מה עושים?
התוס' בנזיר אומרים שחיוב החינוך הוא רק על ה"עשה טוב", על המה כן לעשות, אבל על ה"סור מרע" – אין חיוב! לכן, להגיד לילד לא זה לא חובת החינוך, (אמנם אנחנו כן מרגילים אותו לאפרושי מאיסורא שלא יהיו לו הרגלים שליליים, אבל זה לא חובת החינוך.
עידוד והדרכה
ילד זקוק להדרכה ואין ספק שחובתנו היסודית היא להעניק לו אותה כהענקה, כסיוע ולא כהטחת האשמה. להגיד לילד מה לא בסדר זו ביקורת, לעומת זאת להציע לילד מה כן לעשות ואיך, בנעימות מתוך השתתפות והבנה – זו הדרכה!
אנו הולכים יחד עם הילדים קדימה, ולא עומדים נגדם וגורמים להם לסגת אחורה.
לא מדובר רק במילים הנאמרות, אלא גם בטון בו הן נאמרות. יש לומר זאת בנעימה אוהדת, משתתפת ומתחשבת.
הבעת אמון בילד, וציפיות חיוביות ביחס אליו, יוצרות אצלו דימוי חיובי וגורמות לו, עם הזמן, להתנהג בהתאם להן.
תפקידנו כהורים – לסייע לילדינו לראות את הכשלון שלהם כמעידה זמנית ולא כסימן לאישיות פגומה!
עלינו לשדל את הילד לרצות בטוב, ולדרבן אותו לרצות להיות כמו "גדול".
לזרוע בילד תקווה
אומר הרב הגאון שלמה הופמן זצ"ל:
"כשהילד נכשל וההורה או המחנך אומרים לו 'תדע שילדים גדולים לא עושים כאלו דברים, ובעז"ה כשאתה תהיה גדול לא תעשה כך' בזה אתה מעודד אותו ובעצם מקל מעליו את הרגשת האשמה שהוא אבוּד. כי הוא בעצמו יודע את האמת שהוא לא בסדר, ואתה נותן לו את הכח לתקן ע"י שאתה מראה לו שזה יכול לקרות. וכשהוא יהיה יותר גדול הוא לא יעשה זאת.
ואתה בתור הורה מוטל עליך לעודד אותו ולהקטין לו את הדיכאון מהכישלון והאשמה.
תגיד לו "היום אתה עוד ילד קטן, בעז"ה כשתגדל תתנהג כמו הגדולים".
תחזק חיובי ואל תתיחס לשלילי.
מילים מעודדות עוזרות לילד לרצות להזדהות עמנו הגדולים לפעילות חיובית.
_____________________
הורה יקר, חשוב ורשום בקצרה:
א. מה המסרים שילדך מקבל ממך ומהסביבה?
______________________________________________________
______________________________________________________
ב. האם הילד חווה איזשהו שדר (גם ללא מילים) של "אתה לא בסדר!"?
סמן/י: כן / לא, באיזו תדירות מרגיש שדר זה בסך הכל הכללי? (1-10)* _____
(1 = תדירות נמוכה מאד, 10 = בתדירות גבוהה ומירבית):
ג. מהן הציפיות הסמויות שלך לגבי העתיד ביחס לילד? (הדרכה: שים לב לדאגה כלשהי ביחס לילד):
______________________________________________________
______________________________________________________
ד. עד כמה את/ה חווה חוסר אמון בילדך? *(1-10) ________
(1 = מעט מאד, 10 = חוסר מוחלט)
תפילה להורה: אנא ה' עזור לי להתמקד בטוב שבילדי, להסכים ולהיות מוכן/ה לתת בו אמון ולפתח ציפיות חיוביות ביחס אליו.
לפגוש את הלב של הילד
כדי לסייע לילד להיפטר מהרגלים שליליים ולחזק את החלקים החזקים בו חשוב תחילה להכיר את הקושי של הילד, להכיר את רצונותיו, ולהכיר בסבלו. יש להתבונן בקשייו הפיזיים, הרגשיים, החברתיים, הלימודיים והחשיבתיים.
באחד מכנסי החינוך בירושלים אמר הרב לוזר בריזל זצ"ל: "תדעו, כשילד מקלל או מתנהג בחוצפה, אל תקשיבו למילה, לחוצפה אלא הקשיבו לזעקה!"
כשילד מתנהג בחוצפה אכן לא קל לנו ההורים, ואנו מגיבים בהתאם. הילד מושך אליו הרבה ביקורת וחוסר שביעות רצון. הילד חש "רוצים לשנות אותי, לתקן אותי, משמע לא מרוצים ממני".
נוצר מצב בו ההורים, האחים וגם הצוות החינוכי מצויים בצד אחד – הם מפנים לילד דרישות, טענות וביקורות, ואילו הוא מן המתרס השני נותר בודד במערכה מול כולם.
מה זה יוצר אצל הילד?
טינה, עוינות ומרדנות. הוא חש צורך להגן על עצמו ולהתמרד, יש בו הרבה כעס ותרעומת. גישה זו מעצימה את הקושי הרגשי, והאוירה שנוצרת מקשה על היכולת לעזור לילד. הורה ומחנך הופכים להיות מוקד מצוקה וסבל עבור הילד. עוד מקור לצער ולכאב במקום לכח ולעוצמה!
הורה יקר! גם אם נדמה כלפי חוץ שהילד אינו אכפתי, ואפילו "עושה דווקא", יש לזכור שמאחורי החומות וההגנות יש –
ילד הזועק לעזרה!
ילד לעולם לא עושה דווקא!
האם אתה באמת רוצה לעזור לילדך?
אם אנו פועלים מתוך הנחה: "הילד בעייתי, כל נסיון לעזור לו לא יצליח.
ההנחיה היא להיות לצידו, איתו, ולעזור לו להתמודד עם קשייו.
נכון – גם אצלך, הורה יקר, נוצר כעס מצטבר והרבה אכזבות וחשש,
אך אתה הבוגר, ההורה שמורה דרך, אתה המוביל והמשפיע – היכנס לקואליציה במלחמה נגד הקושי של הילד ולא נגד הילד עצמו.
זכור שהמטרה היא לכוון את האישיות של הילד ולא להחליפה.
הילד לעולם לא יהפוך להיות מישהו אחר. עלינו כהורים לראותו כפי שהוא עם הצדדים החזקים והחלשים שלו, ולשאוף להעצים את החלקים החיוביים (שלא מתוך ביקורת, אלא), מעמדה מקבלת, אכפתית, אוהדת ואוהבת!
