האם מדובר במרידה?
כל אדם בראשית חייו חווה חויה של תלות מוחלטת בסובבים אותו. תינוק חש כחלק מהוריו, ואינו מבחין בין ישותו העצמית לישות ההורה שלו. מבחינתו הורה והוא – חד הם. עם התפתחותו לומד הילד להבחין בין ישותו לישות הוריו, וחותר אט אט לכיוון היבדלותו מהם. ניצני עצמאותו מתבטאים כבר בשלבים הראשוניים כשהוא מסרב לדוגמא להכניס לפיו את מה שמוגש לו בכפית, ואחר כך מרבה להשתמש במילים "לא", ו"לא רוצה", כדרך לממש את המובחנות שלו מהוריו. תפקידם של ההורים להבין שה'לא', וההתנגדויות השונות הם לא ביטוי למרדות או עקשנות, אלא כמקום שמבקש לכבד את העדפותיו האישיות: "אני ישות נפרדת מכם!"
הילד מצהיר עצמאות
הצהרת העצמאות של הילד מביעה את הצורך בבחירה שיש לכל אדם כדי להיות מי שהוא, (ולא "שכפול" של מישהו אחר). לעיתים למרות הרצון לרצות את הוריו, מוכן הילד לוותר על הרצון הזה כדי להשיג תחושת זהות. עד כדי כך חשובה תחושת הזהות העצמית לילד שיהיה מוכן להסתכן באהבת הוריו ויראה כמתנגד להם וכמתנער מכל הערכים שהקנו לו, העיקר שיחוש בעל בחירה.
נעודד עצמאות
סמכות הורית היא אחת העמדות החינוכיות החשובות ביותר לילדים, על מנת שיפתחו את הביטחון העצמי שלהם ויוכלו לווסת את עצמם ואת רגשותיהם.
יחד עם זאת, בתוך עולם הגבולות הזה, בו הורה עומד מול ילדו בעמדה נחושה וברורה (לא כוחנית), רצוי שיתן ההורה הרגשה שחשוב לו שהילד יפתח את הכישורים והכשרונות שלו, ושיוציא מן הכח אל הפועל את כוחות הנפש היחודיים לו. כאשר הורה מעניק לילדו תחושת בחירה אין הכוונה להורות מתירנית. הורה המבקש לגדל ילד עצמאי ובעל ביטחון עצמי, יעודד את הילד עוד בהיותו צעיר, להתנסות בעצמו ולא יעשה במקומו את המוטל עליו לעשות.
הורה כזה יעודד את הילד לגלות את סביבתו, לרוץ, לטפס, ליצור קשרים עם ילדים אחרים, וכשיקבל משחק חדש לדוגמא, לא יבקש ההורה להראות לילד איך משחקים בו. הילד ילמד את הדברים בעצמו, ובשעת הצורך יקבל הכוונה. כאשר הילד יגדל והבנתו תאפשר, ישתף ההורה את הילד בהחלטות הנוגעות לחייו (של הילד), מבלי לחשוש מכישלון.
אשליית השליטה
כדי לקדם את התפתחות העצמאות של הילד, צריכים הורים לוותר על אשלית השליטה. עליהם להבין, שאי אפשר לשמור על הילד צמוד, וגם לשחרר אותו. אמנם השיחרור גובה מחיר של עשיה לא מושלמת של הילד, של טעויות ואף של כשלונות, אולם תמורתו גבוהה בהרבה – הילד יהפוך לאדם עצמאי, בוגר ובטוח בעצמו. אף הורה לא רוצה לגדל ילד תלותי – חסר זהות עצמית, הנוהה כמו כבש אחר העדר. היעדר עצמאות רגשית אצל אדם מבטאה את רצונו למצוא חן בעיני האחרים או את הפחד שלו מפני דחיה.
הרבה פעמים חוית חינוך והעמדת גבולות מתערבבות עם חוית שליטה של ההורה, שעלולה לבלום את עצמאותו של הילד. כאשר הורה סבור שדברים צריכים להיעשות בדרך אחת בלבד ו/או שהילד צריך להיות 'העתק-הדבק' של דרכם, הם עלולים להשתלט על הילד בשם החינוך ולשלול ממנו את יישותו הפרטית.
תהליך המובחנות
אנו לא רוצים לגדל 'רובוטים' שמעתיקים את דרכנו בלי הרגשי הלב אלא רוצים לגדל אנשים שיזדהו ויהיו שלמים עם דרכנו ויתפתחו לבוגרים בעלי ערכים טובים משלהם.
היכולת לראות עצמינו שונים ונבדלים מזולתנו נקראת 'מובחנות'. מובחנות היא היכולת להבחין בין מי שאני לבין מי שמחוצה לי. שיאו של תהליך המובחנות מתרחש בגיל ההתבגרות. בעת שהמתבגר מגלה שיש לו דיעות משלו, מחשבות ותחושות שאינן זהות לאלו של הוריו. בנוסף מגלה הילד לפתע שהמבוגרים סביבו אינם 'מלאכים' כפי שחשב, אלא בני אדם שטועים לפעמים ולא תמיד נוהגים כפי שהם דורשים מן האחרים וממנו לנהוג.
הדבר מבלבל אותו והוא עלול להגיב בחריפות ולהתבטא בתגובות בלתי שקולות.
מובחנותו של ההורה
אם המובחנות של ההורה אינה טובה דייה הוא לא יכול שיכעסו עליו, שידחו אותו, שיטיחו בו, כי הטחה וכעס הם ביטויי דחיה, ואדם שאינו מובחן דיו צריך שתמיד יהיו מרוצים ממנו. פתאום הילד שלי, עצמי ובשרי, דוחה אותי!? זה בלתי נסבל. אם ההורה בעצמו מובחן דיו, הוא מבין שהתהליך המתרחש קשור לילד ואין מטרתו לפגוע בו, ואם ההורה אינו מובחן הוא לא עומד בזה, הוא נלחם או נכנס לדיכאון. לעיתים דורך הילד על יבלות הוריו, ומתרחשת מלחמה בין שני "ילדים". אם שהתרגלה להחליט מה ילבשו ילדיה, מה יאכלו, היכן ילמדו, ולמי יתחברו, מתקשה לעכל את העובדה שהעדפותיהם של ילדיה שונות משלה.
"אני יודעת מה טוב בשבילך!" קובעת האם, ולפעמים מוסיפה "בשביל מה אני אמא שלך?" היא בטוחה שבלי לקבוע לילדיה כל מהלך בחייהם, היא אינה ממלאה את תפקידה כאם.
כדאי לזכור שתגובות חריפות מצד הורה עלולות לחזור אליו כבומרנג ולהפוך את יחסו עם הילד לעכור, ואת המצב לבלתי נסבל. לא פעם נובעות תגובות בלתי שקולות אלו מתהליכי התבגרות שלא הושלמו אצל ההורים. התבגרות של הילד מחזירה אותם אל ההתבגרות שלהם, ותהליכים מסוימים שהם לא סיימו, או לא סיימו נכון, צפים ועולים על פני השטח.
עצמאות רגשית
אדם שעצמאותו מפעילה אותו שואל את עצמו מה נכון, לא מה מקובל. כאשר הורה מאפשר לילדו לבטא את טעמו האישי ואת העדפותיו הוא מחזק את עצמאותו הרגשית של הילד.
עצמאות רגשית מעניקה לבעליה יכולת עמידה בפני לחצים מבחוץ, שהרי כאשר היא קיימת, המבט תמיד מופנה פנימה – מה אני רוצה וצריך לעשות, ולא – מה אחרים רוצים או מצפים שאעשה.
לחץ חברתי
אנשים רבים נופלים במשוכת הלחץ הסביבתי, הציפיות, ההישגיות והתחרות, ואנו רוצים לגדל ילדים שיצמחו לבוגרים, שהמניע למעשיהם אינו מתחשב בחוץ אלא בפנים, באמת הפנימית שלהם. ילד שירכוש את עצמאותו, יחוש עוצמה, אומץ, כח, ומשמעות. הוא יעז לנסות וירכוש נסיון חיים אמיתי שאינו מושפע מדעת הסביבה, אלא ממסקנותיו שלו, וגם אם כל העולם כולו מתנגד לו, יהיה לו הכח לחיות על פי האמת הפנימית שלו.
