לא נדיר למצוא בין בני זוג מטח יריות שכלולות מביקורת, אשמה, כעס ועוינות.
קרבות מילוליים שבתוכם נזרקות לחלל המשותף מילים קשות ופוגעניות בליווי צעקות ומבטי איבה, תופסים חלק נכבד ממריבות.
בוויכוח שהופך למריבה, כמעט תמיד יש צד תוקף וצד מותקף. המח מכתיב "תשיב מלחמה" או "תברח על נפשך", וכך ההתקפה החוזרת או המנוסה (הכביכול מתעלמת), מגבירים את אווירת הקרב הקשה ואת הפציעות והחבלות הנפשיות.
תקשורת פוגענית, תוקפנית ואגרסיבית היא לצערנו נחלת רבים וטובים, ובמהלכה כמעט שאין אף אחד שמרגיש נינוח ובטוח.
לו יצויר שהיינו בודקים מדדים גופניים של אדם בזמן מתקפה מילולית, היינו חושבים שאדם זה נמצא בסכנה קיומית ממש. הדופק נעשה מהיר, לחץ הדם עולה, האיברים מתכווצים ואדם נעשה דרוך ובהול להציל נפשו, כאילו לכד אותו טורף מסוכן.
מטרת המתקפה המילולית, היא בעצם לידע את השני שיש לי צרכים שלא נענו.
האם על ידי תקשורת תוקפנית השני יבין את צרכיי?
האם יבינו אותי שפשוט נפגעתי?
האדם המותקף לא יצליח להבין שמטרת התקיפה היא לבקש, לספר, להביע את כאבו. הוא יחוש מאוים ועסוק בלהגן על עצמו. קרבה וודאי לא תהיה פה. אדם חש צורך להגן על עצמו.
מנגנוני ההגנה הם חלק מאוד משמעותי בנפשנו, והם מופעלים באופן אוטומטי ובלתי מודע. כאמור, מטרת ההתגוננות האוטומטית היא שמירה על בטחוני והגנה מפני פגיעה המערערת את זכות קיומי.
אז כיצד השני ידע מה מפריע לי ?
תקשורת מקרבת
עוד בבית הילדות למדתם שיש רגשות שאסור לכם להרגיש ורצונות שעליכם להדחיק!
אדם חש הקלה עצומה כשנותנים מקום לרגשותיו ולרצונותיו.
בין בני זוג חשוב שתהיה אוירה של : "צרכיך , רגשותיך, רצונותיך ומחשבותיך חשובים לי".
אחד הכלים המרכזיים על ידם נאפשר לעצמנו לחוש אהובים וחשובים לבן זוגנו, הוא ניהול שיחה בה נהיה מוכנים לשתף מתוך רחשי ליבנו.
כל הוייתינו מקבלת תוקף, כאשר אנו חשים שמקשיבים , מבינים ומכילים אותנו!
זה נכון שלא נוכל להכריח אחרים להיות שם בשבילנו, אך הדרך בה נביא לידיעת השני את עולמנו הפנימי, היא באחריותנו. דיבור מתוך עמדה משתפת ולא תוקפת, יעביר את המסר ביעילות רבה יותר.
עמדה משתפת מדברת עליי, ועל עולמי בלבד. בשיתוף אין מקום לדבר על השני, לשפוט, לתייג, או לבקר. המיקוד הוא על עצמי בלבד! מתוך מקום ענייני ולא מעורבב רגשית עם מטענים שיש בתוכי.
אם אדבר מתוך המטען, לא יהיה זה שיתוף אלא התקפה, ולכן חשוב להגיע לשיחה מוכנים, וממוקמים נכון.
חשוב יהיה לברר אם השני פנוי ומוכן להיות בעמדת הקשבה, ואם לא, נחכה לפניותו מתוך כבוד לרצונו.
